פוסט זה מוגש תחת:
דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים
מאת ביו סמית ‘
לפני מספר חודשים כאן ב Beauology 101, דיברנו על העובדה שאחרי כל השנים האלה מארוול ו- DC הם עדיין זין ההליכה בעסקי קומיקס. הקוראים גם הבהירו למדי שקומיקס גיבורי העל ודמויות הם עדיין הנרכשים והמבוקשים ביותר. במשך למעלה מ- 60 שנה מארוול ו- DC טיפחו גיבורי על כמו גידולי חיטה עם הדשן הטוב ביותר. אחרים באו והלכו, אבל מארוול ו- DC ממשיכים לעמוד חזק עם גיבורי העל שלהם.
דינמו של קומיקס מגדל
מפרסמים אחרים ניסו להקים שורות משלהם של קומיקס גיבורי על. בשנות ה -60 היו כמה, מגדל קומיקס, גולד מפתח, דל, הארווי, צ’רלטון ואפילו ארצ’י קומיקס, רק אם נזכיר כמה. שנות ה -70 הוכחו כתקופה בה מארוול ו- DC באמת שמו כמה מרחק בינם לבין כל תחרות שסייכה את ראשו. זה היה גם התקופה בה שוק ההמונים השתנה וספרי קומיקס כבר לא היו עמוד התווך בסופרמרקטים, חנויות סמים ושקעים קונבנציונליים אחרים של קמעונאות. חלקם אפילו נהגו לומר שספרי קומיקס ימותו וזה היה יום טוב לזה.
פריימר קומיקו
ואז הגיעו שנות ה -80 ואיתו הגיעו ימי הכוח של השוק הישיר. שנות ה -80 הביאו גל אמיתי של חברות אחרות שרוצות להקים גיבורי על משלהן. אנא זכרו, זו הייתה תקופה בה השוק הישיר היה ממש חזק. תקופה בה דור חדש של קוראי קומיקס לשעבר היו כיום קמעונאים, מפיצים, מפרסמים ויוצרים. באמצע שנות ה -80 היו מפרסמים איכותיים של פופין, שידעו מה הם עושים והביאו גם כמה פיתולים חדשניים לקומיקס. אני בטוח שאתה זוכר שמות כמו קומיקו, Eclipse, First, Dark Horse, Pacific ואחרים שעשו רשמים חזקים מאוד על הדרך בה נעשה קומיקס וגיבורי -על. זה בטוח גרם למארוול ו- DC להתעורר ולהבחין.
טורוק של וליאנט
נחשול כוח זה שמר על הטוב ביותר לתחילת שנות ה -90. זה הרגע בו הדברים פוגעים בראש האיכות. זה היה בסביבות 1992 עד 93 שהאסירים החלו לרוץ את המקלט. הקבוצה הבאה של הקוראים לשעבר החלה למלא את עמדות הכוח בקומיקס. זה היה ממש כמו שבני דודים מתחילים לצאת עם בני דודים. ככל שהם שוחזרו הרבה יותר את המוצר הרבה יותר מבולגן. אמנות הפכה לחיונית הרבה יותר מסיפור ודמויות. הסטייק סחרר ממש נחמד, אבל זה היה טעם כמו חמור זבל. היו לנו דימוי קומיקס, אמיץ והרבה יותר אחרים ממה שבאמת אכפת לי לזכור. אמנם הייתי חלק מזה בתקופתי בקומיקס Image ו- Todd McFarlane Productions. בהתחלה חשבתי שאני עושה את הדבר הכי טוב על ידי חינוך הגברים האלה על פרטי הקמעונאות, ההפצה והשיווק, אבל מהר מאוד גיליתי שזה כמו ללמד ילדים לבנות מדורה ואז לגרום להם להפוך את זה ללהבה וכה התחל לשרוף הכל.
ממש כמו לאחר נפילת הדרום במלחמת האזרחים, באמצע שנות ה -90 הגיעו שטיחי השטיחים. הפעם הם הגיעו למסווה של ספקולנטים, נייר כסף, כרום, זוהר בחושך, חתום וכיסויים גרסאיים. הארבה שהרס את שוק כרטיסי הספורט נכנס וטרף קומיקס. ינק אותם יבשים כמו ערפד רווי יתר בספר קומיקס של סטיב ניילס. כשעברו הם עזבו ועברו לדמויות פעולה, משחקי קלפים וכל דבר אחר שהם יכלו להפשיט את שלי. אני חושב שהיה אשמה עצומה של פוטנציאל בתקופה זו של דימוי, ואלנט והאחרים. אני באמת חושב שאם תשומת הלב הייתה תשומת לב לסיפור ולשקפת התמונה הגדולה יותר הם היו יכולים לעקור את מארוול ו- DC. אם לא נעקר אז שיפר אותם. אין שום דבר רע בתחרות טובה וחזקה. אני חושב שאם אתה מסתכל אחורה בשנות ה -80 תראה שכאשר העצמאים ייצרו סיפור איכותי יחד עם אמנות איכותית שהיא גרמה למארוול ו- DC גם למגבר את המשחק שלהם.
כשעבדתי ב- Image ו- TMP משנת 1992 עד 2000, תמיד אמרתי שהתמונה יכולה הייתה להיות השריר המשמעותי ביותר אי פעם שהתכופף בבידור. לא רק קומיקס, אלא בידור ביתי בכללותו. הכוח והיצירתיות היו שם. הבעיות והמכשולים היו רבים. תמונה הייתה צריכה לעבוד כצוות ולא סטודיו נגד סטודיו. זו הייתה חברה אחת, אך היא חולקה למספר מחנות. הסיפורים האלה שאציל עבור שיעור נוסף של Beauology 101. תמונה, ואלנט והאחרים יכולים להיות בעלי גודל סופר מה שקרה בשנות ה -80. כל הקומיקס היה משתפר לזה. לשם שינוי הגיבוי הכספי היה שם. הם היו יכולים ליצור בסיס לגיבורי -על ודמויות שהיו נמשכים במשך 60 שנים פלוס. אני מרגיש שהם היו יכולים אפילו לקחת דברים מעבר לגיבורי -על. זה מה שהיה מפריד ביניהם וגרם להם לעבור את מארוול ו- DC. היה ברור שמארוול ו- DC היו מרוצים רק ממכירת קומיקס לאותו קהל קוראים ולא רצו להתרחב עוד יותר. או פשוט לא ידעתי איך. אז אוn, עם הסיכון לדימוי והאחרים נעלמו, כמו זקנים, מארוול ו- DC יכלו שוב להכניס את שיניהם לכוס ולנמנם. עולם גיבורי העל שלהם היה שוב בטוח.
המיסטיקן של קרוסגן
הפעם הבאה שהם יצטרכו להתעורר הייתה כשקרוסגן התקרב. אבל הם נאלצו להתעורר רק זמן מה. זה היה הדחיפה המעצבנת של Crossgen המחזיר את יוצרי השורה העליונה שקיבלה את תשומת ליבם של מארוול ו- DC. העובדה שלקרוסגן היה גם כסף גרמה להם לחזור לחדר הכושר ולהתחיל לרוץ שוב. לא עבר זמן רב והתחילו להכות שוב על כפתור הנודניק כשגילו שקרוסגן רצה לעשות הכל מלבד קומיקס גיבורי על. חשבו על זה, אם קרוסגן היה לוקח את היוצרים האלה ואת הכסף הזה והתחיל לשאוב את גיבורי העל, אם מארק אלסי היה ממשיך לצאת מהאנשים היצירתיים שעומדים בפני רעיונותיו, זה יכול היה להיות תאריך נשף אחר לגמרי.
כדי לעזור להרחיב דברים בקומיקס, מפרסם יצטרך להחזיק כמה דברים חיוניים. ראשית הם יצטרכו להיות כסף. בשלב הבא, יוצרי הטיסה המובילים. הם יצטרכו ניהול יצירתי חדשני. ניהול שיש בו היסטוריה של מה שקרה לפני כן וגם מה שנדרש כדי לחרוג. ניהול שמנחה ומאפשר ליוצרים לעשות את מה שהם עושים הכי טוב ועדיין לשמור עליהם על המסלול לעבר התמונה הגדולה יותר. עם השוק כמו שזה יצטרכו לבנות עם גיבורי על. לאחר שהם מוכרים הם יכולים להרחיב את הדרך עם סוגים אחרים של ספרים. אבל יש להכין את התזה עם גיבורי על. אם אתה רוצה שיהיה לך בית ממש טוב עם אמנות יפה, ודברים טובים באמת, תצטרך לוודא שהבית המפואר שלך בנוי על בסיס חזק באמת. הכי טוב עכשיו עם האופן שבו השוק נמצא בקומיקס, עם הפצה ועם נוהלי הרכישה של הקוראים, קומיקס גיבורי העל יצטרכו להיות כל כך חזק. אני יודע שמפרסמים אחרים ניסו להקים שורות גיבורי על חדשות. זה חלק מהבעיה. הם תמיד מרגישים שהם צריכים להיות בעלי קו או כרזה כדי להניח את הדמויות האלה. זה מציב את הגברת השמנה לפני המזנון. כאשר מפרסמים יוצאים עם שורה/באנר של דמויות או מתחילים באופן מיידי את היקום שלהם הם נכים את עצמם הכי טוב מחוץ לקופסה.
Airboy של Eclipse
הקוראים אמרו לי שהם מעדיפים שדמות תתחיל בעצמם. יש להכיר בדמויות חדשות אחרות מתוך ספר זה. אם למו”ל יש שלוש דמויות חדשות, הם צריכים לכל אחד מהם ספרים משלהם ולא להיות קשורים זה לזה. אחרי שנה בערך, כאשר הוכיחו שהם יכולים להגיע לשתי רגליים משלהם, ואז אתה חוצה אותם. אין צורך למהר דברים. המוכרים שכותבים לי ושוחחתי איתם, אמרו לי שהם נוטים לרכוש שורות/באנרים בערך זהה והם גם חתכו אותם באותו אחוז כמו הקו מתגלגל. הם רוכשים אותם כדבר אחד במקום כל אחד מהם בזכותם. זה מה שהם אומרים לי. זכרו, המוכרים מזמינים דברים חודשים בקידום ובמקרים מסוימים אפילו לא ראו תצוגה מקדימה של אמנות או פרומו טוב כלשהו. רבים מהזמן כל מה שהם מקבלים ממפרסם הוא אולם הייפ ואחריו “צילום יופי” ושורת תווית נוראית מסרט ישן של צ’אק נוריס (“הפעם זה אישי” “זה זמן החזר!” אתה מבין את הכבוד תמונה.) מפרסמים עושים אירוע לפני שיש לאירוע. יש דברים שצפויים לבנות בקצב איטי יותר. הדמויות הן אחת מהן. זו גם הסיבה שכסף הוא גורם כה חיוני. זה מאפשר למו”ל לקחת את הזמן לגדל את הדמויות. הבעיה היא שרבים מפרסמים אין להם מותרות.
כקוראים, האם אתה חושב שמוציא לאור אחר מלבד מארוול ו- DC יכולים באמת לעשות ריצה ביצירת גיבורי על שיהיו בסביבה לטווח הארוך או שמא גיבורי על משהו שכולנו נצטרך להגיש למארוול ו- DC? האם אתה תומך בגיבורי -על ממו”ל אחר לטווח ארוך? מה אתה חושב שהם יצטרכו לעשות כדי שזה יקרה? כאשר מדובר בגיבורי -על, האם אי פעם יהיה מפרסם אחר שיכול לעמוד בברכה עם “השניים הגדולים”? זה לא “כולם מול מארוול ו- DC”. אני רק שואל אם אתה חושב שאי פעם יהיה מקום לעוד כוח אחר. אני לא מבקש ויכוח אם צריך אפילו להיות הרבה יותר קומיקס גיבורי על. עובדה כי גיבורי העל הם הספרים המשמעותיים ביותר והמכירים העליונים. נראה שקוראים רוצים אותם. האם מישהו אחר יכול לעשות אותם במשך 60 השנים הבאות? אני בטוח שתודיע לי. כשאתה אעשה אני אדאג שכולם יודעים.
האמיגו שלך,
ביו סמית ‘
חוות האגרוף המעופפת
www.flesingfistranch.com