פוסט זה מוגש תחת:
דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים
וויין מרקלי
מאת וויין מרקלי
חלפו כמה שבועות מכיוון שמיליוני ומיליוני אנשים ישבו מול הטלוויזיות שלהם או בברים או בבית של חבר וצפו בעצם הקערה בין ענקי ניו יורק לפטריוטים בניו אינגלנד. אמנם זה היה משחק כדורגל טוב מאוד מה שקיבל למעשה את כל העיתונות אחרי המשחק היו הפרסומות. אני אפילו מכיר הרבה אנשים שרק צפו במשחק רק כדי לראות את הפרסומות. היו מספר מודעות מצחיקות, הקנטה טובה לסרט הנוקמים הקרוב, המון כלבים במודעות וקלינט איסטווד. (מי אי פעם היה חושב שקלינט תעשה פרסומת עבור חברה אמריקאית?) אתה ללא ספק תוהה מדוע אני ממשיך בפרסום בבלוג על קומיקס. ובכן, מכיוון שאני רוצה לדבר על מודעות בספרי קומיקס ומה זה יכול לספר לכם על החברות המפרסמות את הספרים וכמה שהם באמת נתפסים בעולם מחוץ לחנות הקומיקס.
לפני שנים רבות כשעבדתי ב- DC Comics, אחת ההתחייבויות שלי הייתה לפקח על הפרסום בספרים. זה מרומז על אישרתי מודעות בית, שהפיקה DC בבית כדי לקדם כותרות משלהם כמו כל 52 המודעות החדשות שאתה רואה כל חודש בספרים הנוכחיים. הייתי אחראי גם לוודא שכל פרסום חיצוני יהיה בסדר עבור הספרים החודשיים. לדוגמה, לא רצית מודעה לסרט מדורג R שרץ בבנות PowerPuff. דבר שלישי שעשיתי היה לארגן מודעות מיוחדות, בהן מחלקת מכירות המודעות הציעה מודעה למשך חצי עמוד והיינו צריכים חצי עמוד של קידום בית כדי ליצור עמוד מלא. אמנם זה היה חלק קטן מתפקידי, אבל זה היה מעניין בכך שהוא איפשר לי לעבוד עם כל מחלקה החל מעריכה ועד עיצוב ועד שיווק לרישוי לחוק ובכלל בין לבין. יתכן שיום אחד אכתוב בלוג על הקרבות בין עריכה לשיווק. כמה קרבות שבהם תקפים וחלקם היו פשוט מטופשים. יתכן שהחלק הגרוע ביותר בתפקיד המודעה היה כאשר עורך היה בא אלי ואומר, “יש לי סיפור עלילה חדש גדול שמתחיל עם גיליון מס ’24 ואני רוצה לעשות מודעת בית” וזה היה שלושה ימים עד שהמודעה הייתה יהפוך לייצור. הרשו לי לומר לכם, מחלקת האמנות לא אוהבת לעבוד עם הקצרה של הודעה. אבל זה הפך את החיים למעניינים.
חיילים רומיים למכירה
יש בעצם שלושה שני סוגים של מודעות בקומיקס. ישנן מודעות בתים שאינן מייצרות כסף לחברה, ולמעשה עולות כסף שכן יש לפתח ולהרכיב את המודעה ולהרכיב אותה על ידי החגיגות השונות המעורבות. מטרת המודעות הללו היא להפנות את תשומת הלב לספר או לאירוע עלילה ובתקווה לקבל את תשומת ליבו של הקורא ולעזור למכור הרבה יותר עותקים של הספר המפורסם. כפי שציינתי קודם, בכל אחד מ -52 הספרים החדשים תוכלו לראות שש עד שמונה ממודעות הבית הללו בחודש המקדמות 52 ספרים חדשים שונים. אלה הם סימן לכך שהמו”ל, במקרה זה DC, לא הציע מודעות לאותו חודש. בפרסום אתה תמיד מקווה למכור מספיק מודעות מדי חודש כדי לכסות את עלות הספרים; זה יחד עם מנויים הוא עמוד השדרה לסוד להרוויח כסף בפרסום. זו המטרה של המו”ל לערוך את כל העלויות מכוסות מודעות ומנויים, כך שכל הכסף שתכין למכור בדוכן העיתונים (או חנות קומיקס) הוא רווח. בשלב מסוים, עד שנות השמונים, אם אתה מסתכל על אף שספר קומיקס אין כמעט מודעות לבית. היה דף האותיות ואולי דף עריכה של עריכה, אבל שאר הספר שלא היה קומיקס היה מודעות. הם נעו בין מודעות לאופניים ועד קופי ים ועד חיילי מלחמת פלסטיק (ומי יכול היה לעמוד בפני רוס הית ‘היפה לאמנות המודעה עבור חיילי הצבא הרומאי, שכאשר הם הגיעו היו פלסטיק דו ממדי וזול ולא נראו כמו המודעה? אני יודע שלא יכולתי להעביר את ההצעה).
מודעת טווינקיז קלאסית
איפשהו בדרך, ולדעתי זה הגיע עם פיתוח שוק הקומיקס הישיר, המודעות השתנו. היו פחות ופחות מודעות חיצוניות והיו הרבה יותר מודעות בתים ששימשו למילוי הדפים. למען ההגינות, היו מדי פעם מודעות בתים שחיברו מהדורות חדשות או חצי דפים כדי למלא דף עם מודעה של חצי עמוד שחזרו לשנות השלושים. אך בשנות התשעים המודעות היו למעשה כל חנויות הקומיקס או עמוד יחיד עם מודעות קטנות מסווגות מחברות מוצרי רכישה דואר שונים. היה קמפיין המודעות מדי פעם עם טווינקים או אופניים חדשים, אבל היו קריאות רחוקות למודעות העשורים שחלפו. (הערת העורך: אם אתה רוצה לראות קמפיין מודעות קלאסי של מארחת, עבור לכאן.) שנות ה -90 והלאה לא היו מותם של מודעות, שכן אולפני קולנוע וחברות משחקי וידאו הבינו שלקומיקס היה דמוגרפי דומה מאוד לקהל היעד שלהם. לפיכך חודשים רבים כשאתה רואה מודעות בקומיקס שלך והם מודעות בתשלום, הן מיועדות לסרט (ועם DC זה סרט אחים וורנר רביםמהזמן) או לשחרורו האחרון והגדול ביותר של משחקי הווידיאו.
מודוק מציע את הונדה
עברתי מגוון מהדורות קומיקס אחרונות כדי לראות מה הם מפרסמים. ל- DC היו למעשה מודעות בית בלעדיות שחיברו את 52 החדשות למעט הכיסויים האחוריים שבדרך כלל חיברו את משחק הווידיאו החדש ביותר באטמן. למארוול יש כמות לא מבוטלת של מודעות בתים המחוברות את אירוע הנוקמים/אקס-מן, אך היו להם גם מודעות עבור הארלי דוידסון, הונדה וטויוטה ולשני שונים מבני הרישיונות שלהם מחברים לבוש. מה שמצאתי רבים מעניינים זה שטויוטה עשתה מודעה שנעשתה במיוחד עבור Marvel Comics עם Modok. סוס אפל היה שילוב של מודעות בית ומודעות קולנוע. לבונגו היו כמעט כל מודעות הבית, אך היו להם גם מודעות לאוסף הרפר קולינס של הקומיקס של סימפסון ולוחות השנה של סימפסון. ל- IDW היו כל מודעות הבית. לא עברתי כל ספר במשך ששת החודשים האחרונים שרשמו הערות, כך שאלו רק תצפיות מזדמנים המפליגות בכמה ספרים אקראיים. כמעט כל מו”ל (למעט IDW) הציע את העטיפות האחוריות של ספריהם למודעות. הכיסוי האחורי נחשב לנדל”ן ראשוני למודעות שכן הוא משוער יחד עם הכריכה הקדמית, הכיסוי האחורי זוכה לרוב הנופים, גם אם הצרכן לא מסתכל פנימה. יש לציין כי כל המודעות הללו אינן גדולות כמו שהן נראות. זה אולי השתנה מכיוון שימי (אבל אני בספק רב) אבל האחים וורנר יקבלו הנחה נהדרת עבור מודעות בספרי DC מכיוון שהם אותה משפחה. DC נמצאת תחת חטיבת סרטי וורנר של טיים וורנר ולכן הם לא מקבלים את אותו הכסף שהיו עם מודעה מהונדה. מארוול רבים ככל הנראה קיבלו נתח שינוי טוב עבור הונדה ומודעות הארלי דוידסון, אך שתי המודעות בהחלט הוזלו מכיוון שהן היו מחוברות למארוול ישירות ובכך לא רק קידמו אופנועים ואת הונדה סיוויק, אלא גם למותג מארוול. ומודעות ההלבשה הוזלו ללא ספק כחלק מעסקת הרישוי שהייצרו ייצרו כשקיבלו את רישיון מארוול. מודעות סוס אפל היו קשורות לרישיון, למשל מלחמת הכוכבים, או מאולפני קולנוע שבהם סוס כהה יש הרבה קשרים ומערכות יחסים מיוחדות. בונגו נבדל למדי בכל המו”לים הללו בכך שבעוד שיש להם מודעות המקדמות את אוספי סימפסון או ספריו של הרפר קולינס או את לוחות השנה של הסימפסון, החיים בגיהינום, ופוטורמה, בונגו מצרפת את כל המוצרים האלה להרפר. אז העותקים הרבה יותר של האוסף החדש של סימפסון או לוח השנה מוכרים, חלק מהכסף הזה חוזר לבונגו. קצת מצב מובהק.
הייתי טוען כפי שראית את הירידה של מודעות בתשלום בקומיקס לאורך כל השנים זה תרם לעלות הגוברת של הקומיקס, שכן לבעלי אתרים יש פחות דרכים להפיל את עלות הפקת הספר. לספרים עדיין יש דפי מודעות רבים כמו שתמיד היו להם (אולי יותר), אבל הרוב הגדול של המודעות הללו לא מרוויחות כסף עבור המו”ל, לפחות במעלה הכסף הקדמי. אם כבר, בדרך כלל זה עולה למו”ל כסף. אני חושב שפיתוח השוק הישיר והקומיקס עוזבים את דוכן העיתונים, מה שגרם לגיל הממוצע של הקורא הקומיקס לעלות, מפרסמים רואים בקומיקס פחות אטרקטיבי כפורום פרסום. כמו כן, בקורא הקומיקס הממוצע נוטה להיות זכר ומבוגר מבני נוער, מפרסמים רבים אינם רואים בקומיקס פוגע בקהל היעד שלהם (מחוץ לסרטים ומשחקי וידאו). הייתי טוען שהדמוגרפיה אינה שונה בהרבה מההדגמות של פלייבוי וקומיקס יהוו כלי נהדר לפרסום מספר מוצרים. אבל אני דואג כי מעריץ הקומיקס הסטריאוטיפי מפחיד מספר מפרסמים שלא חושבים שהאוהד הקומיקס יבזבז כסף על כל דבר אחר מלבד קומיקס או משחקי וידאו. כדי לשנות את זה יהיה צריך להיות חינוך מחדש ארוך של הציבור על מה הם קומיקס, והיו ניסיונות לעשות זאת בעבר, אך למרבה הצער בעיות פנימיות בענף מנעו כל דרך אמיתית בתהליך חינוך זה מאי פעם קורה.
זה הניחוש שלי שקוראים רבים מדלגים בצורה הטובה ביותר על המודעות בספרים, אבל בפעם הבאה שאתה קורא את חנות הקומיקס האהובה עליך תסתכל על המודעות. תראה מדוע שילמת כמעט 4 $ עבור הקומיקס הזה. בחמש השנים האחרונות, מודעות צונחות בכל פיתוחי הדפוס, במיוחד מגזין, S, כך שזו לא בעיה של קומיקס כמו שיקוף של כלכלה משתנה ומפרסמים הנוטלים את דולרי המודעות שלהם במקום אחר ככל שיורדים במחזור.
אני מסקנה, אני לא מתכוון להמליץ על שום דבר הפעם (זה יהיה הטור הבא שלי, מלא בביקורות), אבל אני רוצה להתבונן. AMC ניהלה מופע חדש בשם קומיקס פנקס גברים בכיכובם של קווין סמית ‘. זה שוכן בחנות של קווין, ג’יי וסוד סוד של בוב השקט, בניו ג’רזי. זוהי תוכנית ריאליטי שתסריט בכבדות על סמך מה שראיתי עד כה. זה כן מרגיש כמו פקידים וזה סוג של כיף זה דרך מוזרה. אבל מה שאני מוצא מעניין הוא של כל האנשים שדיברתי איתם שאינם קומיקס בוk אנשים בכל דרך שהיא אוהבים את ההצגה וחושבים שזה מאוד מצחיק. כל אנשי קומיקס שאני מכיר חמוצים מאוד בתוכנית ואינם חושבים שזה כל כך מצחיק והם לא חושבים שזה יימשך מעבר לששת הפרקים הראשונים (והייתי מסכים). אבל החלוקה החדה של כמו/לא אהבתי על סמך שאינם מעריצים/מעריצים אני מוצאת מדהימה. יתכן שזה מכה קצת קרוב מדי לבית? כמו תמיד הכל כאן הוא הדעות והמחשבות שלי ואינן משקפות את המחשבות או הדעות של ווסטפילד קומיקס. מחשבות, תלונות, חילוקי דעות יתקבלו בברכה בכתובת mfbway@aol.com.
תודה.